תודה רבה. נעים מאוד, שמי חוי ארנפלד, אני תושבת בית שמש. אמא לארבעה ילדים, מתוכם חייל לוחם בהנדסה קרבית ואשת מילואימניק. בעלי בעקבות הבן שלנו ויתר על הזכות של תורתו אומנותו בתוך המלחמה בגיל 46 והחליט להתגייס. אני מאוד שמחה וגאה להיות מהצד שנכנס תחת האלונקה ולוקח חלק. מתוך ההתמודדות האישית שלי, במהלך המלחמה גם נולדה תינוקת שחיכינו לה 14 שנה. אז היה רוב המלחמה הוא היה במילואים וזה היה באמת מאתגר. אבל כאמא לחייל לוחם וכאשת מילואימניק מהמגזר החרדי, ששם הדברים הם אחרים. חוסר היכרות עם הנושאים הצבאיים, עם הקושי, עם ההתמודדות. כל אמא של חייל מתמודדת עם מצב בלתי אפשרי, גם לא מהמגזר החרדי. וכל אשת מילואים מתמודדת עם תקופה באמת מאוד קשה. אבל מי שבאה מהמגזר החרדי יש לה עוד קשיים מעבר של פערים של היכרות של המערכת, של חוסר תמיכה של הסביבה. ומתוך הקושי שלי הבנתי שאני לא לבד ויש עוד מאות ואלפי נשים שמתמודדות כמוני. הקמתי את עמותת עושות חיל, לתמיכה בנשים החרדיות של משפחות מגויסי צה"ל.

המטרה שלי, באמת, שהעמותה שלנו תיתן את המענה לנשים האלו בתמיכה נפשית, בהנגשת מידע. בחיבור וחיזוק השייכות והגאווה. ואנחנו בעצם מבקשים שלושה דברים: אחד, הכרה. תכירו בעמותה הזאת, בפעילות הזאת ובחשיבות. כי כל מה שנאמר פה בדיונים המאוד חשובים. וכאמא לחייל לוחם ואשת מילואימניק אני באמת מתחננת שייכנסו עוד לוחמים תחת האלונקה ויעזרו לנו. באמת מדאגה אמיתית כלפי המשרתים שאצלי בבית ואת מי שאני מכירה. אז כאמור, א', אנחנו רוצים באמת שיכירו בנו. ב', אנחנו צריכים תקציבים כדי לממן פעילות ותמיכה וכל מה שקשור במה שאנחנו נותנים לאנשים. ו-ג', שיתופי פעולה. וכאן אני פונה גם לחברי הכנסת החרדים שיושבים בשולחן הזה. בתוך חוק הגיוס הזה, הנה ההזדמנות שלכם לתת לנו כתף לנשים החרדיות של משפחות מגויסי צה"ל. לתת לנו כתף, לתת הזדמנות ולתת הכרה. כי אנחנו צריכים אתם יחד איתנו כדי שאלפי הנשים - - -

הנשים של משפחות המגויסים צריכות מידע, קבוצות תמיכה, קו חם. את כל מה שבעצם חסר להן, בכלל איך הצבא מתנהל. אמא לחייל חרדי לא יודעת איך להתמודד והיא צריכה מישהו שיעזור לה בדרך. היא צריכה לדעת למצות את הזכויות. היא צריכה לדעת לקבל את התמיכה. כאשר אמא לחייל חרדי מפחדת מדפיקה בדלת היא לא יכולה לצלצל לא לאמא שלה ולא לאחותה ולספר לה שהיא לא ישנה כל הלילה. יש לנו אימהות שמגיעות לעבודה והבן שלהן מאושפז בבית חולים אחרי פציעה הן לא יכולות לספר את זה, כי הן יודעות שהן יפוטרו מהעבודה . לכן כל מה שאנחנו צריכים זה לדאוג למעטפת ולתמיכה. אני מאמינה שבעזרת התמיכה של האנשים האלו קודם כל אנחנו נצמצם נשירה של המתגייסים בעצמם ובעזרתם הן גם יהיו שגרירות ויגבירו את הגיוס, כי בסופו של דבר המהפכה צריכה להיות גם מצד החקיקה, אבל גם מצד האנשים בשטח. כאשר אמא או אישה חרדית שהיא מקבלת את המענה ויש לה את השייכות, הגאווה והחיבור והיא נמצאת בכזה מקום, אז היא הופכת להיות שגרירה. ואם יש לה אחיין או גיס שהוא גם ככה יושב על הגדר ולא לומד, אז היא תגיד לה תקשיבי, בואי, תשלחי אותו לחשמונאים, לנצח יהודה או לגדוד אחר. תאמיני לי זה יעשה טוב גם לך וגם לנו.

אנחנו קבוצה של כבר מעל 700 אימהות ורק התחלנו את הפעילות.

לא. היום יש מענה מאוד מזערי וחלקי שעושה אותו במסירות נפש יוסי לוי מנצח יהודה. אבל זה נותן מענה לחלקים מאוד מסוימים. יוסי לוי, ברוך השם, עסוק בעיקר בלדאוג לחיילים הלוחמים. ומטבע הדברים אנחנו מעגל שני שפחות אפשר להיות ממוקדים בו. לכן זה הזמן גם של חברי הכנסת החרדים לבוא ולהראות נכונות של המצב הזה ולהגיד הנה, בואו נעזור למי שכבר כן מתגייס. אני אתן לכם דוגמה: חייל מבית שמש מקבל קיטבג לפני הגיוס שלו. אם הוא לומד במוסדות הדתיים. אחותי, הבן שלה מתגייס בעוד חודש בעקבותינו לחשמונאים והבן שלה לא מקבל קיטבג. וכשהיא פנתה לעירייה אז אמרו לה 'לא, הוא לא יכול לקבל. אין אצלנו, לא מחלקים תיק לחייל לוחם'.

לא, הוא לא יודע על זה. כי אף אחד לא מנגיש לו את המידע. זה בדרך כלל הולך דרך בתי הספר, דרך הקבוצות. מישהו פה צריך להיכנס בוואקום הזה ולתת מענה לחיילים. ובסוף האמא היא זאת שהולכת וקונה ציוד. היא זאת שהולכת ודואגת לדברים. שלא לדבר על החיילים הבודדים, אלא שאין להם את המענה.

אני מבקשת בעזרת הפעילות הזאת להיות גשר ולתת תקווה ולעזור למי שכבר כן בחר להיכנס תחת האלונקה.

תודה רבה. אני רוצה שתעשו את הכול כדי שהבן שלי לא יקבל את הארכת השירות ויהיה מי שיחליף אותו.

בתוך המלחמה הוא ויתר על הפטור תורתו אומנותו.

אני לא מייצגת. אבל יש לי שני אחים שהתגייסו לנצח יהודה לפני כעשור. נכנסו חילונים ודווקא התחזקו וחזרו בתשובה.

אבל היום יש, ברוך השם, את נצח יהודה, את חשמונאים.

רגע, זה מאוד חשוב שנדע שיש גם נושרים חרדים שהם לא בצבא והם עדיין נושרים.